גט לא שוויוני: אפליית נשים בגירושין

אפליית נשים בגירושין – גם מי שסבור שגברים הם ממאדים ונשים הן מנוגה, בוודאי מסכים שהחוק עדיין צריך להיות שווה לכולם. עיקרון השוויון בפני החוק הוא הבסיס לכל מערכת חוקים במדינה דמוקראטית והא צריך לבוא לידי ביטוי בכל היבט של החיים במדינה. המציאות, כמובן, איננה תמיד מצייתת לעקרונות – חשובים ככל שיהיו.

תהליך הגירושין הוא תחום שבו ניתן לזהות אי-שוויון בין המינים. מובן מאליו שאין תמימות דעים בעניין: יש מי שטוענים שהנשים הן אלה שמופלות ואילו אחרים טוענים שאלו הם הגברים שמופלים. כך או כך, ניתן לומר שדעת הרוב היא שאין שוויון – השאלה היא מי נפגע ממנו יותר.

לפני שנבחן את המקומות שבהם בא לידי ביטוי חוסר השוויון, חשוב להבין את הגורמים לחוסר השוויון בתהליך הגירושין. ישנם שני גורמים עיקריים לחוסר השוויון, האחד הוא תרבותי-חברתי והשני הוא חוקי.

אנחנו עדיין חיים בחברה לא שוויונית

למרות ההתקדמות הרבה בדרך לשוויון בין המינים, מחקרים שונים (כאן וכאן, למשל) מראים שהחברה שבה אנחנו חיים עדיין איננה שוויונית:

  • הטיפול בילדים ובבית יותר עדיין מהווה תפקיד של נשים יותר משל גברים, גם כאשר האישה עובדת מחוץ לבית.
  • נשים משתכרות באופן כללי פחות מגברים.
  • גברים מתקדמים בעבודה יותר מאשר נשים.

כפי שנראה בהמשך, לעבודות אלה יש השפעה גדולה על מצבן של נשים לעומת מצבם של גברים במהלך הגירושין.

החוק הישראלי וההלכה

לפי החוק במדינת ישראל, הסמכות בענייני גירושין נתונה בידי בתי הדין הרבניים (או ליתר דיוק – בית הדין הדתי המתאים לדתם הרשומה של בני הזוג.) נובע מכך שההלכה היהודית היא בעלת משמעות גדולה בהליך הגירושין. גם בתי הדין הרבניים וגם ההלכה היהודית – למרות טענות והסברים רבים ושונים – אינם מבוססים על עיקרון השוויון בין המינים. ממילא, תהליך הגירושין מתרחש בתוך סביבה של אי-שוויון שמשפיעה על כל מה שמתרחש בתוך תהליך הגירושין.

כיצד מתבטא חוסר השוויון בתהליך הגירושין? בשורות הבאות נתאר את המקומות שבהם אי השוויון יוצר אפליה כנגד נשים בתהליך הגירושין – אפליה שנובעת משני הגורמים שמנינו.

הגבר מגרש, האישה מגורשת

לפי ההלכה היהודית, הגבר הוא זה שנותן גט לאישה והיא זו שמקבלת אותו. הדבר יוצר מצב שבו האישה תלויה בהסכמת הגבר כדי לקבל גט. ביותר מדי מקרים הגבר משתמש ביתרון הזה כדי לסחוט ויתורים מהאישה. למרבה הצער, בית הדין הרבני – שמאוד חושש ממצב של "גט בכפיה" – לוחץ על האישה להסכים לוויתורים כדי שהגבר יסכים לתת לה גט. המצב ההפוך – שבו אישה מסרבת לתת גט לגבר – אמנם קיים אך לאישה יש פחות כלים לסחוט את הגבר כיוון שהוא יכול להמשיך הלאה בלי גט ואילו האישה, כפי שנראה כעת, לא.

חיים בלי גט: זה לא לנשים

גבר יכול להקים משפחה חדשה גם אם הוא לא התגרש: הוא אמנם לא יכול להתחתן – חוץ ממקרה מיוחד שאליו נתייחס מייד – אבל אין שום מניעה שהוא יחיה עם אישה אחרת ואף יוליד איתה ילדים. אישה, לעומת זאת, איננה יכולה להקים משפחה חדשה כיוון שילדים שייוולדו לה ייחשבו כממזרים בעיני ההלכה אם לא התגרשה מבעלה והם לא יוכלו להתחתן באופן חוקי בישראל.

בנוסף, גבר יכול לקבל היתר מיוחד לשאת אישה נוספת אם אשתו מוגדרת כסרבנית גט – היתר מאה רבנים. מדובר בכמה מקרים בודדים בשנה בממוצע; אמנם מעט, אבל עדיין הרבה יותר ממה שנשים יכולות לקוות לו.

בית הדין הרבני כמעוז גברי

אישה לא יכולה להיות דיינית בבית הדין הרבני. האם באמת ניתן לצפות ממקום שאוסר על נשים להיות חלק ממנו, להיות אובייקטיבי ביחסו לנשים?

צבירת רכוש במהלך החיים המשותפים: עבודתו של הגבר

כפי שציינו, חלוקת התפקידים המסורתית עדיין קיימת בחברה המודרנית. גברים עובדים יותר, מרוויחים יותר ומתקדמים יותר בעבודה. כאשר מחליטים על גירושין, האישה צריכה להילחם כדי לקבל חלק שווה ברכוש שנצבר ביחד. למרות שחוק יחסי ממון מסדיר את חלוקת הרכוש השווה, האישה היא זו שנמצאת בעמדה של קבלת מה שמגיע לה ואילו הגבר הוא זה שנמצא בעמדת השליטה על הרכוש.

חלוקת רכוש בבית הדין הרבני: הלכה או חוק?

למרות שחוק יחסי ממון קובע חלוקת רכוש שווה בין הגבר לאישה, כולל זכויות סוציאליות ופנסיוניות, בית הדין הרבני עדיין, במקרים מסוימים, מעדיף לפסוק בחלוקת הרכוש לפי כללי ההלכה – בהרבה מקרים הדבר פוגע באישה ובזכויותיה לגבי חלוקת הרכוש המשותף.

הפנסיה כדוגמה: ההווה של האישה פוגע ביכולת שלה להתכונן לעתיד

כיוון שבאופן כללי גברים משתכרים יותר מנשים וכיוון שבאופן כללי גברים יכולים להתקדם לתפקידים יותר רווחיים בזמן שהאישה מקדישה יותר זמן לבית ולילדים, הגברים גם צוברים זכויות סוציאליות שונות שהנשים אינן יכולות לצבור. לדוגמה, פנסיה: בהרבה מקרים הפנסיה של הגבר גדולה בהרבה מזו של האישה בזכות העובדה שהוא השתכר טוב יותר והצליח להתקדם יותר בשוק העבודה. האישה, לעומת זאת, איננה יכולה לצבור פנסיה משמעותית אם היא עובדת במשרה חלקית או אפילו איננה עובדת כלל.

בתהליך הגירושין האישה צריכה להילחם בשביל שתתקיים חלוקה שוויונית של זכויות הפנסיה שנצברו במהלך החיים המשותפים – והדבר כבר מעוגן בהחלטות של בית המשפט ובחקיקה (סעיף 5 בחוק יחסי ממון). עם זאת הבעיה נותרת בעינה: האם אין זה מן הראוי שהאישה תקבל פיצוי הולם על כך שבמקום להשקיע בפנסיה שלה ולצבור כספים היא טיפלה בילדים ובבית? כושר ההשתכרות של האישה איננו הדבר היחיד שנפגע מכך שהיא ממלאת תפקיד אחר מהגבר – גם היכולת שלה לחסוך כסף לעתיד, לעת זקנה.

הגישה למשאבים כלכליים בתקופת הגירושין: חולשה כלכלית של האישה

פועל יוצא של הפסקה הקודמת הוא שלאישה יש פחות נגישות לכסף כשתהליך הגירושין מתחיל. כדי לקבל גישה שווה אל המשאבים היא זקוקה הרבה פעמים לעזרה משפטית אבל עזרה שכזו עולה כסף – מלכוד שעימו האישה צריכה להתמודד. כדי לשכור עורך דין גירושין טוב היא זקוקה לכסף שלא תמיד יש לה ואילו הגבר – שלו גישה קלה יותר אל המשאבים הכלכליים של המשפחה ושההכנסה שלו גבוהה יותר – יכול להשקיע יותר כסף בהליך המשפטי.

יתר על כן, כיוון שבהרבה מקרים הגבר עוזב את הבית והאישה נשארת עם הילדים, היא זו שצריכה להתמודד עם ההוצאות היומיומיות עד שבית המשפט פוסק לה מזונות. הלחץ הכלכלי עלול לגרום ואף גורם לכך שהאישה מוותרת בנושאים מסוימים מחוסר ברירה.

לסיכום, נשים סובלות מחוסר שוויון מובנה בתהליך הגירושין. למרות שחוקים חדשים מצמצמים את אפליית הנשים בתהליך עדיין יש מקום לשיפור רב.

אבל מסתבר שישנם מקרים שבהם ניתן לטעון שדווקא הגברים הם שמופלים בתהליך הגירושין – הדבר איננו מצדיק את אפליית הנשים, כמובן, אך הוא ראוי לבדיקה. על כך תוכלו לקרוא במאמר הבא, שייוחד לאפליית גברים בתהליך הגירושין :

גט לא שוויוני: אפליית גברים בגירושין

4.5/5 - (2 votes)